האם אתם אכלנים רגשיים?
ונתחיל בשאלון :
- האם כשאתם חשים עצב / כעס / עצבים / תסכול – אתם אוכלים ?
- האם אתם אוכלים מתוך שעמום / עייפות?
- האם אתם אוכלים גם כשאינכם רעבים?
- האם כשאתם שמחים או חווים הצלחה, אתם חשים צורך לחגוג בארוחה חגיגית / מסעדה?
- האם אתם מתייחסים לפעמים לאוכל כפיצוי / נחמה ?
אם עניתם בחיוב על 2 שאלות לפחות, אתם מוגדרים כ"אכלנים רגשיים". אתם לא לבד. מניסיוני במשך השנים, לא נתקלתי ולו בלקוח אחד עם עודף משקל שאכל רק כשהוא רעב.
כדי לטפל ב"אכילה רגשית" חשוב להבין את הסיבות לכך ואתייחס לעיקריות שבהן:
- סיבה אחת היא חוסר יכולת להתמודד היטב עם אתגרים , ואף חרדות שונות שלא טופלו כראוי או נזנחו והושתקו ע"י אכילה.
- סיבה אחרת נובעת מהילדות – למשל ילד שבכה מסיבה כלשהיא, וההורה או המטפלת קישרו את הבכי לרעב ודאגו "לדחוף" לילד בקבוק , בזמן שהילד בכלל רצה תשומת לב או ייחל למגע, או לעניין. מכאן הילד מסיק שכשמתעורר צורך רגשי - אוכלים.
- הורים האומרים לילדיהם – תהיה ילד טוב , תגמור הכול מהצלחת . באמירה כזו אנחנו משדרים לילד שעליו לסיים את הארוחה בלי קשר אם הוא רעב או שבע. ועוד אנו משדרים שאכילה היא ערובה להתנהגות טובה, ומקשרים אכילה כתנאי להערכת הילד.
- אכילה היא ההיפך מביטוי רגשות . כשמשהו מעציב אותנו, אנו אמורים לדבר עליו ולהוציאו החוצה. אנשים שמעדיפים לאכול , "דוחפים" את הרגש הזה פנימה וכך אי אפשר לדבר עליו.
לאחר שהבנו מהי אכילה רגשית ומנין היא נובעת , אפשר להתחיל לשנות אותה.
חשוב לטפל בה מהיסוד, אחרת היא תחזור על עצמה כל פעם מחדש.
אחת הדרכים לשינוי הרגלי אכילה רגשית היא לנהל מעקב אחריהם. לשאול שאלות כמו: מתי קורה שאני נסחף לאכילה רגשית, איזה רגש דחק בי לאכול, האם זה קורה כשאני בחיק המשפחה או לבדי, וכו'.
בשלב הבא "נפטרים" מהדפוס הרע שסחבנו, באמצעות מילים ודיבור עצמי. לדוגמא הילדה שגמרה הכול מהצלחת תאמר – "זה בסדר לזרוק אוכל. אני מתנהגת הכי טוב והכי נכון לעצמי ולגופי, אני בסדר גמור".
לאחר מכן, אנחנו מוצאים פעילויות אחרות כתחליף לאכילה. למשל – להוציא את הרגש החוצה. לדוגמא : אני כועסת על חבר ומרגישה צורך לאכול ? אדבר לעצמי (או למי שישמח להקשיב לי) ואסביר לשומע הדמיוני למה אני כועסת, מה באמת מפריע לי, מה הייתי מצפה מהאדם שגרם לי לחוש כך וכו'.
המלצתי: אל תשאירו רגשות בפנים! זה רק יגרום לכם להשמין ולהיות פחות בריאים פיזית ונפשית.
פעילות נוספת- שינוי סביבתי מידי. למשל – לצאת החוצה, לשנות חדר, להפעיל מוסיקה, לעבוד בגינה, לצאת לסיבוב כו'
אחרי שהבנו את הרגש שגרם לנו לאכול ואת הזמן שבו זה קורה, אנחנו מתכוננים מראש לפעם הבאה. לדוגמא: אם זיהיתי שאחרי כל שיחה שלי עם חברה מסוימת אני אוכלת , בפעם הבאה לפני השיחה אגיד לעצמי: "יכול להיות שהשיחה תגרום לי להרגיש תסכול / קנאה. אם זה יקרה, אתחיל בפעילות שקבעתי לעצמי מיד".
לסיכום, אציין כי "אכילה רגשית" מצריכה עבודה רבה. לשם כך נדרשים זמן, וסבלנות.
כמו שדפוסי התנהגות ועודף משקל הצטברו במשך שנים, כך גם לשנות הרגלים לוקח זמן.
אני משווה את זה לבצל – יש בו הרבה שכבות, צריך לקלף שכבה אחרי השנייה, עלולים להזיל דמעות בדרך, אבל כשמגיעים לליבת העניין, פותרים אותו אחת ולתמיד.